דלגו לתוכן
- מקומי בלבד. השרת, מסד הנתונים וכל המסכים רצים בתוך הבניין, ברשת משלו.
- בלי הקלטות. הקול מנותח בחדר; רק ציון (“מצוקה 0.8”) יוצא ממנו. שום דבר לא מוקלט.
- כינויים. האב־טיפוס לא משתמש לעולם במידע אמיתי של מטופלים.
- לא נכשל בשקט. כל חיישן מדווח שהוא חי כל 5 שניות; חיישן שמשתתק, או שהחיבור שלו נופל, מתריע חיישן מנותק
תוך שניות. מסך שאיבד את השרת אומר לא חי.
- הכל מתועד. אישורים, התראות, אישורי טיפול, קריאות ושינויי כללים נרשמים ביומן, עם הזמן. אחרי הפעלה מחדש
השרת בונה את המצב שלו מהיומן.
- פעמון אף פעם לא מתעלמים ממנו. פעמון קריאה שנלחץ תמיד מעלה התראה קריטית, גם על מיטה ריקה.
- זו התראה משלימה: היא מוסיפה לסבבים ולניטור הקיים, ולא מחליפה אותם.
- הספים הם ערכי הדגמה עד שהצוות הקליני מאשר כל אחד.
- האבטחה עוד לא גמורה: הקוד של חדר הבקרה הוא שער להדגמה; חשבונות, הרשאות, תקשורת מוצפנת והרשאה לכל חיישן
יגיעו לפני כל שימוש אמיתי.
- זיהוי קולות היום הוא עוצמה, לא מסווג מאומן: מחיאת כף נמדדת כמו קריאה לעזרה. זיהוי חנק או בכי דורש הקלטות
אמיתיות שנאספו בהסכמה.
- אישורים: מיקרופונים בחדרים דורשים אישור פרטיות, וצריך לאשר את המעמד הרגולטורי.
